את רואה אותה – את הבת שלך.
חכמה, רגישה, עם לב ענק ועולם פנימי עשיר.
אבל כשמגיעים מצבים חברתיים – היא מתכווצת. שותקת. מוותרת על הזדמנויות.
הלב שלך יודע – היא מסוגלת להרבה יותר.
"יש לי קול" נולדה בדיוק בשבילן – הנערות המיוחדות, שמגיע להן להרגיש שייכות, נוכחות, ולהשמיע את הקול שלהן.
“יש לי קול” היא תוכנית דיגיטלית בת 15 שבועות, המלווה את הנערה צעד־צעד לבניית ביטחון עצמי ותחושת שייכות. התוכנית מתבססת על שיטת טיפול שנקראת CBT. זוהי שיטת טיפול התנהגותית קוגנטיבית, המתמקדת בשינוי החשיבה וההתנהגות ונמצאה יעילה ביותר להתמודות עם חרדה וחרדה חברתית.
מהי חרדה חברתית?
חרדה חברתית בקרב ילדים ובני נוער היא מצב שבו הילד או הנער חווה פחד עז ומתמשך ממצבים חברתיים שונים. זה יכול להתבטא בפחד מלענות בכיתה, מלהצטרף למשחק עם ילדים אחרים, מלבוא לימי הולדת או אירועים חברתיים, ואפילו מלאכול מול אחרים במזנון בית הספר. הילד או הנער חש כאילו כולם מביטים בו ומתבוננים בכל מעשיו, וחושש מאוד שיעשה משהו מביך או שיצחקו עליו. התחושות הללו כה חזקות עד שהם עלולים להתחמק מפעילויות רגילות של ילדים בגילם – לא להצטרף לחברים בהפסקה, לא להשתתף בפעילויות כיתתיות, או אפילו להעדר מבית הספר. לעתים קרובות הם יחוו גם תסמינים גופניים כמו כאב בטן לפני בית הספר, הזעה כשצריך לדבר מול הכיתה, או קשיי שינה לפני אירועים חברתיים. חשוב להבין שמדובר במשהו הרבה יותר עמוק מביישנות רגילה – זהו מצב שמשפיע על היכולת של הילד ליהנות מהילדות ולפתח קשרים חברתיים בריאים.
מה ההבדל בין ביישנות לחרדה חברתית?
חשוב להבין את ההבדל בין ביישנות "רגילה" לבין חרדה חברתית. שני המצבים קשורים לחשש מתשומת הלב והשיפוט של אחרים. ביישנות היא תכונת אישיות נפוצה וטבעית שמתבטאת במבוכה קלה בסיטואציות חברתיות, אך אינה משבשת את התפקוד היומיומי. לעומת זאת, חרדה חברתית היא מצב בעוצמה גבוהה הרבה יותר – פחד אינטנסיבי מביקורת או דחייה, המוביל להימנעות נרחבת מפעילויות חברתיות ולהפרעות בתפקוד הרגיל. למעשה, אפשר לחשוב על חרדה חברתית כעל ביישנות קיצונית שהפכה להפרעה.
חרדה חברתית וביישנות נוטות להתפתח בגיל ההתבגרות, כאשר מעמד חברתי ודעת בני הגיל נעשים משמעותיים מאוד. בני נוער מרגישים כאילו "כל העיניים עליהם", מה שמעצים כל נטייה לחרדה חברתית.
בשורה התחתונה: ביישנות מתונה היא חלק מטבע האדם, אך חרדה חברתית היא מצב שבו הפחד מדעת הזולת משתק ומונע מהנערה להשתתף בחיי היומיום בצורה תקינה. אם את מזהה אצל הבת סבל משמעותי בסיטואציות חברתיות – ייתכן שהיא מתמודדת עם חרדה חברתית, ויש דרכים לעזור לה בכך.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
היא מנסה להתחמק מאירועים חברתיים, טיולים, או אפילו להגיע לבית הספר.
יש לה חברה אחת קרובה בלבד והיא לא יוצרת קשרים חדשים.
היא נראית מתוחה מאוד סביב בני גילה – מסמיקה, מגמגמת, מתכנסת בעצמה.
היא מתלוננת על כאבי בטן, בחילות או כאבי ראש לפני מצבים חברתיים.
היא מדברת על עצמה בביטויים ביקורתיים: "אני משעממת", "אני לא יודעת לדבר".
לא כל סימן בפני עצמו אומר שיש בעיה – אבל כשזה חוזר שוב ושוב ופוגע בשגרה ובשמחת החיים שלה, זה סימן שכדאי לשים לב ולעזור.
איך אפשר לעזור לה?
איך לדבר איתה – בלי להלחיץ, בלי להרחיק
בחרו רגע רגוע ומקום בטוח: לא כשהיא כועסת או נסערת. אולי בזמן נסיעה, טיול קצר או רגע שקט בערב.
שדרו הבנה ואמפתיה: "שמתי לב שקשה לך לפעמים עם בנות מהכיתה, ורציתי לשמוע מה את מרגישה."
תנו לגיטימציה לרגשות שלה: אל תבטלו אותם ב"נו זה שטויות" או "אין לך ממה לפחד". במקום זה אמרי: "אני מבינה שזה מרגיש לך מלחיץ, ואני כאן איתך."
הקשיבו יותר ממה שאת מדברת: שאלו שאלות פתוחות כמו "מה הכי קשה לך שם?" או "מה יעזור לך להרגיש קצת יותר בנוח?"
אל תלחצו לפרטים או לשינוי מיידי: מספיק שהיא תדע שיש אמא או אבא שמקשיבים, מקבלים ואפשר לסמוך עליהם.
מה כן לעשות ומה לא לעשות- בבית וביום יום
כן לעשות:
להיות סבלנית – שינויים לוקחים זמן.
לחזק כל צעד קטן שהיא עושה – "כל הכבוד שדיברת עם המורה, זה אמיץ!"
לשתף אותה בקביעת מטרות קטנות שמתאימות לה.
להראות דוגמה אישית – איך את עצמך מתמודדת במצבים חברתיים.
לעודד חוויות שמחזקות ביטחון – חוג שהיא אוהבת, פעילות שבה היא טובה.
לא לעשות:
לא לזלזל בתחושות שלה ("זה שטויות").
לא להשוות לאחרות ("תראי את אחותך, היא משתלבת בלי בעיה").
לא להציף אותה במצבים שהיא לא מוכנה אליהם.
לא לדבר בשמה בכל מקום – תני לה להתנסות גם אם זה לוקח לה יותר זמן.
טיפול בחרדה חברתית
ביישנות וחרדה חברתית יכולות להרגיש עוצמתיות, אבל הן ניתנות לשינוי. צעדים קטנים, סבלנות, ואמונה ביכולות שלה יכולים לחולל שינוי עצום.
יש דרכים וכלים מקצועיים שיכולים לעזור – מטיפול אישי ועד תוכניות ליווי עדינות כמו "יש לי קול", שמלווה נערות צעד־צעד בבניית ביטחון חברתי בקצב שלהן.
אתם לא לבד במסע הזה, וגם היא לא. כל צעד קטן שתעשו יחד מחזק אותה – ונותן לה מתנה לכל החיים: היכולת להרגיש חלק, לדבר בקול שלה ולבטוח בעצמה.