על פי DSM-IV, המאפיין העיקרי של הפרעת חרדה חברתית הוא "פחד ניכר וקבוע ממצבים חברתיים או מצבים של הופעה בציבור שבהם יכולה להגרם מבוכה". אדם הסובל מחרדה חברתית יסבול מצוקה עזה במצבים חברתיים ו/או יימנע לחלוטין ממצבים מעוררי חרדה. (מתוך:"טיפול קוגנטיבי בילדים ובמתבגרים"). דוגמאות שכיחות למצבים מעוררי חרדה הן חשש לדבר בכיתה, לכתוב על הלוח, להשתתף בפעילויות וכדומה. החשש הנפוץ הוא שהוא ישגה, יגמגם או יסמיק ובשל חשש זה נוטים האנשים להימנע ממצבים אלה (בני רוטברג, אבי ויצמן: טיפול קוגנטיבי-התנהגותי בילדים). בעל חרדה חברתית מאמין כי כאשר הוא נכנס לסיטואציה חברתית, הוא מצוי בסכנה שמא ינהג בצורה שטותית או לא מקובלת וכן שהתנהגותו תישא תוצאות קטסטרופליות במושגים של אובדן המעמד החברתי, אובדן הערך העצמי ודחייה. החרדה בדך כלל מלווה בסימפטומים גופניים חריפים (כגון: דפיקות לב מואצות, הזעה, רעידות, הסמקה, קוצר נשימה ועוד). ניתן להניח כי החרדה החברתית נגרמת על ידי שילוב של מספר גורמים: גורמים ביולוגיים (חוסר סרוטונין במוח), גורמים תורשתיים, גורמים פסיכולוגיים הקשורים למבנה האישיות של האדם, גורמים חברתיים ואירועי חיים (מתוך: חוברת עזר לטיפול בחרדה חברתית, מרפאת היבטים)
החרדה החברתית נחשבת להפרעת החרדה הנפוצה ביותר מבין הפרעות החרדה השונות. שכיחותה של ההפרעה במהלך החיים הנה 13.3% ושכיחותה לשנה 7.4%. הפחד הנפוץ ביותר הנו לדבר בפני קהל גדול (מתוך: חוברת עזר לטיפול בחרדה חברתית, מרפאת היבטים)
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עוזר לך לשנות את האמונות שגרמו לפחדים. המטפל ילמד אותך איך לזהות את המחשבות השליליות ולחשוב באופן מציאותי יותר על מצבים חברתיים ועל עצמך. המטפל יעזור לך להחשף בהדרגה למצבים מהם אתה פוחד. תהליך זה יאפשר לך לגלות ולהבין שהפחדים שלך לא מתממשים בדרך כלל, ושהתוצאות של כל דבר שלילי שעלול לקרות אינו כה נורא כפי שחשבת. במשך הזמן, תחוש פחות ופחות חרדה ויותר ביטחון. בנוסף, המטפל שלך יוכל ללמד אותך מיומנויות חברתיות ודרכים להירגע.
